הספורטאי הישראלי הגדול בכל הזמנים - בלי אולי, בלי כמעט, בלי ספק. אלוף אולימפי בטוקיו, אלוף עולם מכהן, פעמיים אלוף אירופה - ועכשיו גם סגן אלוף אולימפי בפריז. אי אפשר לבקש יותר.

למרות פציעה ברגל ממנה סבל, הוא לא ממש לחץ על הברקס מאז הזכייה בזהב באולימפיאדה הקודמת - להפך. הוא המשיך להתחרות בכל הכוח והוסיף מדליה אחרי מדליה לארון העמוס שלו. כשהחלו להיחשף ממדי הזוועה של פשיטת חמאס ב-7 באוקטובר, דולגופיאט הוכיח בפעם המי-יודע-כמה עד כמה הוא חזק מנטלית, ולמרות הקושי, ההלם והעצב הוכתר באותו יום לראשונה בקריירה כאלוף העולם.

המתעמל האגדי, הידוע בדרגות הקושי הגבוהות בתרגילים שלו, ניסה להפוך לאלוף האולימפי הראשון שלנו שמגן על תוארו. הוא כמעט פיספס את המקום בגמר אחרי שביצע תרגיל בינוני בסטנדרטים שלו, אבל בסיומה של המתנה מורטת עצבים התברר כי זה הספיק לו למקום בין שמונת הראשונים. בגמר, ברגע האמת שלו, הכל התחיל מאפס, וארטיום נתן תרגיל נפלא והשיג ציון אפילו גבוה יותר מאשר בטוקיו - 14.966. המתעמל הפיליפיני קרלוס יולו היה היחיד שהקדים אותו, וגם זה על הקשקש (15.000) - אבל מבחינתנו דולגופיאט היה ונשאר אלוף. מתעמל של פעם בדור, ספורטאי של פעם בחיים.