למתחם היורו>
צרפת 1960
תכירו: גביע האומות האירופי
נבחרות: 4
משחקים: 4
ממוצע שערים: 4.25
ערים מארחות: 2
אצטדיונים: 2
ממוצע צופים: 19,740
אלופה: ברית המועצות
מלכי השערים: ולנטין איבנוב, ויקטור פונדלניק (ברה"מ), מילאן גאליץ', דרז'אן ירקוביץ' (יוגוסלביה), פרנסואה הוט (צרפת) – 2 לכל אחד

על רגל אחת

גם אם ממש תתאמצו, לא תמצאו הרבה קשר בין היורו של ימינו לבין המקור. הגרסה הנוכחית מנופחת? פעם השתתפו רק ארבע נבחרות. יותר מ-50 נבחרות נאבקות היום על הכרטיס לאליפות? במוקדמות הראשונות שיחקו בקושי 17, ומעצמות כמו אנגליה, איטליה ומערב גרמניה ויתרו על התענוג. יורו הוא מותג נחשק שבשנות האלפיים מגלגל מיליארדים? "גביע האומות האירופי", כמו שקראו לו בימים ההם, לא היה מותג ובטח שלא גילגל שום דבר.

צרפת, יוזמת הטורניר, גם קיבלה את האירוח. יחד איתה העפילו שלוש מדינות קומוניסטיות: יוגוסלביה, צ'כוסלובקיה וברית המועצות, שנהנתה מפרישה של ספרד בשלב המוקדמות האחרון. הספרדים, עם סגל שבנוי על כוכבי ריאל מדריד, חמש פעמים ברציפות אלופת אירופה (1960-1956), סירבו לשחק במוסקבה בהוראת הדיקטטור פרנקו מסיבות פוליטיות/מקצועיות – ברית המועצות אמרה ספסיבה והניפה את הגביע אחרי שני ניצחונות בשני משחקים.
מצטערים, ככה נראים הצילומים מפעם. לב יאשין בפעולה

רגע בלתי נשכח

יותר נכון, חמש דקות בלתי נשכחות. צרפת הייתה בטוחה שהיא עולה למשחק על התואר בפארק דה פראנס כאשר הפכה פיגור 1:0 ליתרון 2:4 על יוגוסלביה בחצי הגמר, אבל בליץ של טומיסלב קנז (75) ודרז'אן ירקוביץ' (78 ו-79) עשה עוד מהפך ושלח את יוגוסלביה לגמר עם 4:5 מטורף.

הגמר

עוד דרמה משובחת. הכוכב הגדול של פרטיזן בלגרד, מילאן גאליץ', הוריד את יוגוסלביה להפסקה ביתרון, סלבה מטרבלי השווה (49), ועמוק בתוך ההארכה (113) ויקטור פונדלניק דאג שבניגוד לספרד, הגביע הראשון כן יגיע למוסקבה.יוגוסלביה יצאה מאוכזבת, אבל בדיוק חודשיים לאחר מכן היא התנחמה במדליית זהב אולימפית ברומא. גאליץ' הבקיע גם שם.

בריה"מ

2

יוגוסלביה

1

הכוכב

לב יאשין (ברית המועצות). "העכביש השחור" הוא אחד השוערים הטובים בכל הזמנים, וזה הטורניר שסייע לבניית האגדה. יאשין היה בשיאו בצרפת, ואחרי ששמר על שער נקי ב-0:3 על צ'כוסלובקיה בחצי הגמר, סיפק הצגה היסטורית מול יוגוסלביה במה שנחשב לאחד ממשחקיו הגדולים בקריירה. עד כמה הוא מיתולוגי? פרס שוער השנה שמחלק מגזין "פראנס פוטבול" נקרא על שמו.