באופ"א כנראה החליטו שלמערב גרמניה קל מספיק גם בלי תנאים סביבתיים שיעזרו לה, וההצעה המתחרה לאירוח, זו של צרפת, נבחרה פה אחד. הפעם נכנס לתוקף גם חצי גמר, המשחק על המקום השלישי נזרק לפח האשפה של ההיסטוריה, רומניה ופורטוגל הכניסו צבעים חדשים, והצרפתים הבריקו בהחלטה לפזר את המשחקים והנבחרות בכל המדינה כדי למשוך קהל ועניין. הגרמנים, אחרי שלושה גמרים רצופים, עפו כבר בשלב הבתים. אבל עזבו שטויות, אם צריך לסכם באמת על רגל אחת, אפשר להסתפק בשתי מילים: מישל פלאטיני.
הנה תמונה ראשונה ולא אחרונה שלו. פלאטיני עם החברים
רגע בלתי נשכח
עקרונית, כל נגיעה בכדור של פלאטיני הייתה רגע בלתי נשכח, אבל עוד נגיע אליו. בינתיים נתמקד ברגע כפול של פרבן אלקיאר: השער שלו בסלאלום שהשלים מהפך מ-2:0 ל-2:3 על בלגיה בדקה ה-84 והעלה את דנמרק לחצי הגמר, והפנדל הכושל שלו ששלח את הכדור לעננים ואת הספרדים לגמר. שחקן ענק, אגב.
גאות בשלב הבתים, שפל בחצי הגמר. פרבן אלקיאר
הגמר
הזכייה הראשונה של צרפת בתואר בינלאומי חשוב הייתה כתובה על כל הטורניר הזה מהרגע הראשון. נכון, זה כמעט חמק ממנה מול פורטוגל בחצי הגמר, אבל שערים בדקות 114 ו-119 קבעו מהפך (2:3) וקירבו אותה להיסטוריה. ספרד החזיקה מעמד במשך 57 דקות בפארק דה פראנס, עד שכדור חופשי חלש של פלאטיני עבר איכשהו מתחת לבטן של השוער לואיס ארקונאדה והפך ל-0:1. כשברונו בלון סגר את הסיפור בדקה ה-90, צרפת חוותה סוף-סוף את ההתעלות שבהנפה.
מישל פלאטיני (צרפת). ואם לפרט: מישל פלאטיני, מישל פלאטיני, מישל פלאטיני, מישל פלאטיני, מישל פלאטיני, מישל פלאטיני, מישל פלאטיני, מישל פלאטיני, מישל פלאטיני. תשעה שערים בחמישה משחקים, כולל שני שלושערים רצופים בשלב הבתים, שער הניצחון מול פורטוגל בחצי הגמר וכאמור הדרדלה ששברה את הספרדים בגמר. עד כמה זה פסיכי לכבוש תשעה גולים ביורו אחד? לשם השוואה, כריסטיאנו רונאלדו, גדול הכובשים בכל הזמנים, היה זקוק לארבע אליפויות אירופה כדי להגיע למספר הזה. בקיצור, הצגת היחיד הגדולה בתולדות היורו, ויש (לא ארגנטינאים) שיאמרו הגדולה בתולדות הכדורגל העולמי בכלל.
.png)
